נתאחד לזכרו של שלמה פרג ז"ל בתאריך 3/9/19

בהית העלמין באשדוד בשעה 17:00. ולאחר מכן בביתי 

הכתובת: הר-הצופים 56 דירה 25 רחובות קומה 7.

נייד : 054-2338250

אשמח לראות אותכם.

יהי זכרו ברוך

געגוע לחבר  / איתי עינב
שלמה,חבר, אח , אב , אם. ומפקד ככה הכרנו.  14 שנים בלעדיך זה לא קל. הכעס נשאר הציפייה לעוד פגישה אחת איתך. הכעס הוא על הכל. על אותו יום ארור שלא הגעתי להלוויה לפרידה אחרונה, הכעס על הטלפון שלך שלא ענית שהנייד שלך היה סגור ולא ידעתי. הכעס על האנשים שהתנהגו "כרגיל" בזמן שאני איבדתי "רב חובל". והכעס הכי גדול עד היום... זה לא פחות על הנער ההוא. עד היום לא אסלח לו גם אם יבוא לביתי ויבקש סליחה. היום אני כבר אבא ודווקא ברגעים האלה אתה ממש חסר לי. אולי ממך הייתי למד יותר. התסכול הכי נוראי שאני רק כותב לך ואני שואל את עצמי האם  בעידן הזה של טכנולוגיה אתה בכלל קורא? ואם כן אז למה אינך מגיב? כלכך קשה לקבל את המוות הזה שאני מסרב לקבל אותו. ומירי וכנרת ועוד  שלא הזכרתי. איך הם מתמודדים? ואם אני כועס אז הם בטוח כועסים שבעתיים. אתה לא תאמין אבל משנת 2002 אני ממתין לך. פשוט לא מוכן לקבל את התוצאה שהפסדתי. הפסדתי חבר, אח. הפסדתי אדם. ואיך חיים עם ההפסד הזה? פער הגילאים שלי ושלך מתחיל להצטמצם דבר שהוא לא טבעי מבחינתי. אני כותב לך מפני שיש לי עוד טיפה של זמן פנוי במיוחד ביום הזיכרון. אני כותב לך כדי להמשיך לא לשכוח. למרות שאתה מלווה אותי בכל רגע  ונדמה שעוד רגע נפגשים בחיוכים עם הקפה והעוגה. אבל זה רק כמעט כי זה לא קורה. אל תדאג אמשיך לחכות  שנה ועוד שנה עד שבסוף ניפגש.  שלך חייל איתי 

כבר עבר די זמן.  / איתי עינב
רבע לחמש בבוקר ואתה בטח תוהה מה יש לי לכתוב לך אחרי שהרבה זמן לא כתבתי? ובכן שלמה הרבה עבר. הרבה עבר עליי. אתה בטח ראית וגם בטח שמעת. נתחיל בזה שעברתי למקום אחר נאז העיתונים בה עבדתי. כל היה טוב רק שכר לא ממש מספיק הרגשתי שאני רוצה יותר וכן שלמה הגעתי יותר. אני כיום חבר מפלגת "העבודה" וציר ועידה מייצג את מערך ליקויי למידה כן כן שלמה גם  ב או"פ אני חבר מועצה.  עברתי לעבוד בחברת אוטובוסים אבל מרב שהרמתי דברים כבדים כנראה גרמתי נזק לגיד או לפריצת דיסק. שכחתי כבר כמה אני מזדקן חח. כן שלמה היום אני עובד בבית מלון כפקיד קבלה ברשת מוכרת. כאן בתל אביב ועדיין חושב עליך. דיברתי עליך וסיפרתי עליך.אבל עדיין גם כמעט 7 שנים ואני עדיין סופר.אל תשאל  אותי למה או מדוע? הייתי ביוון הייתי שוב אמור להתחתן והכל נעלם מבין האצבעות. הפעם אני גר בפתח תקווה יחד עם רפי כשותף וכבר ראית אותו. עשרה לחמש בבוקר ואני חושב על החלל הזה שנוצר ביני לבינך. האם חלל כזה עמוק שאי אפשר להחזיר או לרפא???או אולי זה משהו זמני? אני יודע שניפגש בסוף. בימים אלה שלמה כבר שוב מדברים על מלחמות.
כל החלום של שלום ומדינה אחת לשני עמים נראה רחוק יותר מתמיד כבר איראן מאיימת עלינו בזמן שהסורים טובחים בבני עמם. והפעם נשק כימי. אז שלמה מה יהיה? כרגע אני עובד בבית מלון ממש מקסים ונהדר הצוות מדהים יותר ממה שאפשר לדמיין כזה צוות שנים חשבתי שקיים רק אצלנו בחיל האוויר אבל מסתבר שטעיתי.  לעיתים אני עדיין חולם עליך במדי צבא. בדיוק בשבוע שעבר באת אליי לביקור מחוייך מאושר. אבל אז שוב מתעורר למציאות איומה כבר 7 שנים שלמה והמציאות הזו הורסת אותי. אני מרגיש לעיתים שאני נהרס ונבנה בו זמנית. הגעגוע לחיל האוויר בתקופתך. ואז שוב אני מעדיף להשאר בתוך החלום שאתה כאן לידי ואנחנו צוחקים על שטויות מן העבר כפי שהבטחת שיקרה. בשיר מה אתה יודע על אהבה כבר עלית לי לזכרון וראיתי אותך חי ונושם. אני מודה אני לא יודע כלום על אהבה. אבל אני יודע שחסר לי מפקד ושמשולש איבד את הצלע שלו. אתה הצלע חסרה.

אני יודע שאני כבר לא כותב באופן מקורי אלא מקדיש שירים.

אבל זה בשבילך

לילה לא שקט.


שוב בלילה אני חולם עליך
במדי צבא שהיו מדיך
הליקופטר חג במדבר החם
ואתה פוחד
והיא כבר יש לה ילד פה
היא מצלצלת שאבוא
ואני מתחמק ואני מתאמץ
אבל היא לא כל אחת.

אני אומר לה זה חוזר
כן, זה לא עוזב
היא משקה אותי קפה חם
ומלטפת את כולי.
אז היא שואלת זה עוזר
תעשן ותחזר
היא מתפשטת גם כשלא חם
ומפתה אותי.

אך בלילה אני חולם עליך
עם אותם פנים שהיו פניך
ואותם קוצים קטנים שאז
לא הספקת לגלח.
ואני יורד מן המיטה
ומתייחד אך לא איתה
כן אני מתחמק
כן אני מתאמץ
אבל, היא מביטה.

אני אומר לה זה חוזר...

שוב בלילה אני חולם עליך
מתעורר כיוון שחלמתי איך הם
הם יורים בך ופוגעים בך
ואתה בוכה.
אולי מצאת מנוחה
בין חיילים מותר לך
כן אני מתנחם ושוכב איתה, כן
כאילו במקומך.

אני אומר לה זה חוזר...

לילה לילה לא שקט
ואתה מת...

מתוך כל השיר הזה שלמה משפט אחד נכון שאני חולם עליך. אמנם בך לא ירו אבל בהחלט פגעו. נתראה בעוד שיר אחד שלך באהבה  וגעגוע לראותך  איתי

לזכור ולא לשכוח  / אבי חלפין
שלמה היקר
בכתיבת שורות אלה אני חש מעט מבוכה כי חלף זמן מה מאז שכתבתי כמה מילים,
אז הנה אני שוב כותב וחושב על התקופה בטייסת ובמוסך נץ וסופה, הכל ישתנה ואיבד את החדווה שהיתה בתקופה שלך, אני מתגעגע לשיחות שלנו כי מעבר למפקד הייתה חבר "חבר אמתי" - תמיד ידעת לתת בראש כשצריך אך גם לפרגן ולתת ליטוף אבהי, אני חושב לפעמים מה אתה חושב עלינו האם אנחנו עונים לציפיות שלך ? האם אתה מרוצה? אני רק יכול לומר שאני תמיד לפני החלטה לא קלה חושב ואומר לעצמי מה שלמה היה אומר או חושב לפני...
תמיד אזכור אותך ואף פעם לא אשכח אותך בהערכה רבה - אבי חלפין.   

6 שנים בלעדיך  / מלכה אלדבח

היום 6 שנים בלעדייך אחי היקר !
הימים עוברים והגעגועים אינם מרפים, שומעת את קולך מהדהד באוזני מתגעגעת
בוהה בתמונותייך ושואלת האם אתה באמת אינך? או זה רק חלום? סתם הזיה.
ומהר מאוד חוזרת למציאות האיומה, שאותך המשיך ליראות רק בתמונה.
מה היה דחוף שם במרומים ? ולמה מיהרת אל בין המלאכים?

ולמה השארת אותנו חסרי אונים?
בוכים ועצובים חושבים עלייך ולא מרפים!!!
אח שלי מדהים, להכיר אדם כמוך זאת זכות גדולה מיוחדת במינה, כי אתה אדם עם נשמה טהורה 
אדם שקשה לתאר,ישר עם לב שתמיד אוהב, נדיבות ליבך ואהבה,,,אהבה שאף פעם לא הייתה חסרה, מאוד קשה לי לדבר עלייך בלשון עבר!
כמה טוב היה בך, כמה נתינה, כמה אהבה,
לחשוב על זה שאצלך תמיד היה חשוב הגיבוש והאחדות ואיך דאגת שגם מי שלא נימצא תמיד יהיה.
איך תמיד אמרת לנו שמשפחה זה ערך עליון. וזה נכס שצריך הכי לשמור.
כמה דאגת לכולם וכמה התפללת בשביל אמא שרק תחזור הביתה בריאה .
אבל לצערנו היא הלכה כל כך מהר ואתה אחריה ,
החלום שלא התממש לך שרצית לראות נכד מאחד הילדים ,
ונולד לך נכד לפני חודש מבתך כנרת .
אני בטוחה שאתה ואמא שומרים עלינו ועל משפחתך .
הלוואי והכול היה רק חלום.. —

שלמה מפקדי  / איתי עינב
כבר כתבתי לך הרבה והנה 6 שנים חלפו מאז לכתך ומאז שהזמן עצר מלכת 6 שנים כואבות והפצע בליבי עדיין פתוח. עדיין קשה לדבר עליך בלשון עבר כאשר אני מספר לעמיתי לעבודה עליך קשה לומר את המילה היה או נפטר. כי אתה בזכרון שלי כלכך חי ונושם. כלכך אמיתי כלכך כאן. פעמיים הגעתי לבקרך בבית הקברות והיה תמיד נדמה שמותך הוא רק הלצה לגרום לי להפגש איתך. אבל עדיין גם אחר 6 שנים הלב ממאן להאמין והשכל מתקשה להבין.
אחר 6 שנים שקרו כלכך הרבה החל מהשריפה ההיא בכרמל ועד לימודיי האקדמאים וכעת גם רכז "פרוייקט לפיד" שזהו פרוייקט עבור ניצולי שואה שעדיין שלמה חיים כאן.
אני עדיין מאמין כי אתה קורא את אשר אני כותב. ובזכרונות שלי תמיד אני רואה אותך מחייך ותמיד שמח. כן והקול הזה שלך המלטף והמגן מלא ביטחון עצמי נמצא בזכרון. שלמה הצלחתי ליצור קשר עם עדי הקטנה. אבל היא כבר לא כלכך קטנה ועל זה כבר כתבתי לך.
ומה אני יכול לספר לך עוד? המלחמה באיראן ? אני מאמין שאני כבר יודע מה היית הולך להגיד עלכך שמדינת ישראל נמצאת תחת איום תמידי כפי שתמיד אמרת ברגעים כאלה ואחרים.
שלמה מה אוכל לכתוב לך ?
אני כיום עובד בעיתון די מוכר בשוק מחסנאי ועוד כמה דברים אך עדיין יכול להיות שאחליף עבודה.
החורף היה כאן והוא היה ממש טוב אך כעת אנו בפתחו של האביב את יום השואה כבר עברנו כעת נשאר את יום הזכרון שחל הערב ואת מחר ערב יום העצמאות עדיין המעבר החד כסכין שקורע את הלב . בין המתים לבין החיים. אני כבר אמרתי שאני לא צריך יום זכרון בשביל לזכור אותך מתהלך במוסך ובודק כל דבר ובודק איך ואיפה לשפר. מוכן לשמוע עוד חוות דעת של חיילים ולא להתקבע על דעה אחת יוצא מהחדרון הטן שנמצא ליד הקולר ממש ליד המדרגות לחדר של אפי ומיכה מלכה. חדר צוות ממ"ס יוצא משם עם איזו בדיחה טובה שאתה ידעת לספר אותה.
יוצא וצוחק אך עדיין את רגע המתח הנורא שפקד אותנו כאשר מטוס של אחד ממפקדי הבסיס נורת החיווי של הגלגל לא נדלקה ולא היינו בטוחים האם זה בגלל הנורה או שמא הגלגל שאינו נפתח היינו תחת דקות רבות במתח נוראי. לאחר גיחות של מטוסים אחרים ששבו ובדקו וסימנו שהכל תקין עדיין לא היינו בטוחים. ואז נתת את ההוראה להנחית את המטוס כל צוותי הכיבוי בכוננות וגם אנחנו להציל מה שאפשר במקרה של התרסקות. אך תמיד חשבת על הדבר הטוב ביותר ישר אמרת שזו נורת חיווי. והמרת עלכך ושלמה לא טעית.
רגע כזה קשה לשכוח והיום אמרתי למספר אנשים איני צריך יום זכרון אצלי כל יום הוא יום זכרון לעיתים אתה עולה בזכרוני ללא כל קשר היכן אני נמצא. בין אם זה במחסן ואולי בארכיון . אתה תמיד כאן איתי ואני יודע את זה שגם שאתה אינך כאן אתה כאן. אתה כאן שומר ועדיין שלמה גם לאחר 6 שנים קשה לי לסלוח לאותו אדם נפשע שגרם לכך שלא תהיה איתנו. אני רק מקווה שהיה לו רע והכי רע שיכול להיות אז הוא היה בן 17 והיום כבר צריך להיות קרוב ל 20 אני רק חושב עליו כמה הוא לא מסכן ואני חושב כמה אני כועס עליו כמה בא לי שיהיה לו ממש רע מעולם לא רציתי שהיה רע לאף אדם אבל שלמה אתה היית קרוב אליי אתה היית אבא ואמא וחבר בבסיס רמון.
אני רק חשוב על אותו אחד כמה הוא גדל וכמה אתה נשארת באותו גיל ופניך לא השתנו ואז הלב שוב כואב ושוב דמעות שבאות מרצונן. והכעס שלא עוזב ולא מרפה
שלמה גם שאתה היית אבא נפלא אתה היית עדיין ילד
ולכן אני חושב שהשיר הבא מתאים לך כי באמת אהבת מטוסים בדיוק כמוני:
ועדיין אני בכל אופן מחכה לך כפי שהבטחנו אחד לשני: כוס קפה עליי ועוגה עליך. כי קשה להפרד מבלי לומר שלום. שלך באהבה והערכה אמנם לא על מדים אך עדיין חייל  איתי.

הו ילד עבר זמן
נסעת לחפש רחוק מכאן
ואני מחכה לך

הו ילד שלי בעולם
ציפור אדם כמו כולם
מחפש את האופק

כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך

הו ילד כששקט
אני יושבת במרפסת לנגן
מנגינות געגוע

הו ילד תשתדל
להגיע לכאן מהר
ככה אני מבקשת בשקט

כל מטוס שטס בשמיים...

המפקד, החבר, והאבא  / איתי עינב
שלמה עוד יומיים אזכרה לזכרך ושוב נורא קשה לדבר עליך בלשון עבר.
עדי הקטנה אני מוכרח להודות שכבר לא כלכך קטנה.
לפחות לא כמו שאתה זוכר היא גדלה היא יצרה עמי קשר דרך הפייסבוק. ואז נשאלה השאלה כיצד אנו מכירים. והתשובה כמו תמיד לא מיהרה לבוא מה תאמר לבת שאיבדה אב? ואז עוצרים וחושבים. שלמה אני חייב לך המון איך מחזירים כלכך הרבה לאדם שאיננו ואותו פוגשים בזכרון או בחלום?
ועדיין פה ושם עולה הרגע שבו אני ואתה נפרדים ויודעים שזה לא לתמיד עד שנת 2006 עד אותו רגע נורא יודעים שנפגש בקרוב מייד לאחר הלימודים על כוס קפה אצלי בבית והעוגה עליך. ( כמו שצחקנו אז.הלא ברור היה שהעוגה והקפה עליי) ברגעים מסויימים אתה כלכך חסר ועודני חושב שמה אולי תכנס לבקר בדיוק כמו שקבענו. הלא אמרתי לך פעם שהזמן עצר בשנת 2002. הזמן שבו השתחררתי והזמן שבו החיבוק האוהב היה האחרון. שלמה תמיד רציתי שאתה תתגאה בי כחייל וכאזרח ובטח למעלה אתה רואה את זה ומחייך ואני לא רואה את החיוך הזה שלך היות והעננים מסתירים והשמש מסנוורת. שלמה מפקדי היקר חשוב שתדע גם אם אינך כאן אתה עמי בליבי ותמיד היית עבורי מפקד וחבר ויותר מזה אב. בבסיס רמון בשנים סוף שנת 1999 עד 2002 . תודה שלמה שזכיתי להכיר אדם כמוך. אוהב ואוהב המון איתי

אזכרה שנתיים לשלמה  / מירי פרג
23/09/08
    אתמול בערב התקיים מפגש חברים בביתנו בגדרה , נכחו  בערב מרגש זה חברים רבים מהעבר הרחוק ומהשנים האחרונות.
   גיא הציג סרטון שערך מצילומי העבר שבו ראינו את שלמה בכל מיני קטעי צילום.
היה נחמד להפגש עם כל האוהבים והתומכים במשך כל השנה האחרונה ולפניה.
   אני רוצה לציין שרבים בקשר קבוע ,מתקשרים ובאים לביקורים וזה מחמם מאוד את הלב. המשיכו לבוא וייצור קשר.

   מחר  בתאריך 25/09/08 נעלה לבית העלמין באשדוד לאזכרה השנתית , נשמח לראותיכם.

                                          בני משפחת פרג
                                          מירי,כנרת,גיא ועדי

שלמה מפקד יקר  / איתי עינב
ובכן מפקדי קשה מאד לפסוח עליך במיוחד בחג הזה. כל שנה אני חושב וכותב לך
וגם הפעם שלמה מפקדי. אני בטוח שגם לאחר 4 שנים וכבר עוד מעט 5 שנים.
עדיין נכנסים לכאן וכותבים את כל שעל ליבם.וביניהם אנוכי מבקש אני לאחל לכולם חג שמח אבל זה קשה. מכיוון שאתה לא כאן אולי זו פעם ראשונה שאני כותב לפני  חג הפסח אבל כל שנה חושב עליך וליבי עם משפחתך. למרות שלמה שמעולם לא נפגשנו אנכי ומשפחתך
אבל בשיחות אישיות אני זוכר את אותו ניצוץ שדיברת על עדי הקטנה ועל כנרת הבת הגדולה והזכרת את גיא. וכמובן מירי. את כולם הזכרת בשיחה פה ושם או בשיחה אחת.
ועתה החג קרב הנקיונות הסדר שעל יד השולחן. אך הכי חשוב הם זיכרונות. אני כותב לך משום שאני מנסה להתמיד בהבטחתי לכתוב כל יום שלישי. הלימודים מעט קשים ציונים שלמה לא כלכך גבוהים וזוהי רק שנה שנייה ויש עוד שנים לסיים את מה שהתחלתי. ולפעמים במחי אתה עולה ברגעי יאושי ואומר:"תמשיך יש עוד"... ואז אני יודע שאתה כאן שומר. מעין מלאך שעולה מדי פעם להזכיר שהוא לידי ושומר. שלמה לא ארבה הפעם במילים וזאת משום שנגיע עם כל המילים ליום הזכרון. אבל מבטיח שנשוב וניפגש. תודה שלמה ואני מבקש לאחל לך חג שמח

שלמה מפקדי היקר..  / איתי עינב
כבר בפייס בוק כתבתי לך שיר נכון שאתה כועס עליי כי כבר חודש לא הייתי אצלך. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה עם זר פרחים שאני הבאתי כאשר הייתי באשדוד. היה שם מישהו שישב בצד ולא הבין מדוע אני מגיע בלי כיפה. את האמת שלמה לא היה לי באותו רגע. הגעתי רק להביא לך פרחים ולומר לך תודה שכן ראית אותי ממלא תפקיד קטן במערך עבודה כלכך גדול. נכון הגעתי אליך עם חולצה מכופתרת. אבל בלי פרחים להגיע זה לא מכובד.  אבל אותו מישהו למעשה הפריע לי לחלוק איתך את הרגעים היפים  ולא שלמה לא שפטתי אותו אלא פחדתי שישאל מי אני ולבסוף אדע כי מקורב אליך. אבל למרבה הפלא הוא שתק ולא אמר דבר. ואני כמו תמיד הזלתי דמעה כמו ילד קטן שאיבד חבר קרוב אליו. וכן שלמה איבדתי אדם קרוב. כיום כבר פניי מועדות לחברות אלו ואחרות ויותר לא אגיע לאשדוד. בכל אופן לא ביום שלישי. שלמה נכון שאני לא כותב הרבה אני פשוט לא רוצה להעמיס עליך ועל משפחתך ורוצה להשאיר מקום לעוד אנשים. אבל קשה לא לדבר עליך נורא קשה לא לזכור אותך לעיתים אני מודה אני מתחיל לשכוח את פניך אבל בפייס בוק הדבר האחרון שהמציאו מעין  מערכת קישור חברתית ענקית שלא ישראלים המציאו אבל שם יש תמונה שלך ואז אני זוכר אותך. ואז אני מתחיל להזכר בך. כן שלמה מפקדי עברנו גם עוד שנה שנת 2011 חודש ינואר ועדיין באותו מקום כאילו הזמן קפא מלכת. אבל כאן כמו שאמרתי לך בעבר מרוצת החיים ממשיכה. אהוד ברק פרש  ממפלגת "העבודה" ואני ועוד אלפים שבנו ופקדנו אותה. אני מנסה להיות יו"ר לפחות זמני של סניף המפלגה כאן בעיר פתח תקוה. הסניף נסגר וכבר השבוע אני פועל לפתוח אותו מחדש וגם שלמה אני גם עדיין לומד. אבל דבר אחד למדתי בכל החיים האלה שלא משנה מה נעשה וכמה נלמד החיים הם אוניברסיטה ללא תואר בסופו של דבר והם מלמדים אותנו יותר מכל אוניברסיטה אחרת.  בכל מקרה אהוד ברק כהרגלו "ברח" לאיזו סיעה עצמאית "עצמאות" שמה . לדעתי שלמה הוא לא יעבור את אחוז החסימה. והמפלגה חזרה אל סורה נשארו  8 חברי כנסת  במפלגה אך תנחש או לא היא כרגע בסקרים מובילה ב 8 מנדטים או יותר.  שלמה אני כל הזמן מנסה לעדכן  אותך בכל אופן שתדע מה קורה כאן.
ישראל בת 63 עוד מעט ולא נחה ולו לשנייה אחת . סוניה פרס נפטרה בדיוק לפני שבוע מחר זה יהיה שבוע בדיוק. הנשיא שלנו שמעון פרס נשאר לבד במשכן אבל גם בתל אביב. אני רק חושב מה יקרה בעוד זמן מה כאשר תסתיים הנשיאות. מה האדם הזקן יעשה לבדו. אתה יודע מה אני חושב שהוא כמו בן גוריון לא נח לרגע תמיד עושה עוד משהו ועוד משהו.
וכעת אלינו לגעגוע העמוק הזה שאתה השארת בתוכנו ובקירבנו והכי חשוב בליבנו. אין דרך לומר יותר תודה כפי שאמרתי לך בדרכי שלי. אבל בכל זאת שיר אחד אחרון לא יזיק לך עשיתי בו שינוי קל ללא כל ידע של יהודה פוליקר השיר נקרא "יורם" והמילים הם עליך.

והוא נשאר בן 40 והזמן חלף,
זמן שלא נגע בפניו, זמן בלעדיו.

הוא אבד בחולות עד היום לא שב
רק עכשיו אפשר לדבר רגע אליו

שלמה תגיד לי אתה מהעושים עם מפקד שכמותך
מה עושים עם מותך עם זכרון היותך ועם השכחה

אז כתבת יומן ונשאר מכתב
ואתה צוחק מן הדף שעל המדף

שלמה תגיד לי אתה מה עושים עם מפקד שכמותך
שלא שם ולא פה שהיה ואינו  ובכל זאת ישנו

כי עם הזמן זה דעך הכאב שכך לפעמים
גם פצע ישן
שב ונפתח

שלמה תגיד לי אתה מה עושים עם מפקד שכמותך
עם זכרון היותך עם חבר שכמותך
שנשאר בן 40

גאוות המפקד  / איתי עינב
שלמה מפקדי  היקר!  5.12.10 היום שבו יחקק בלב העם האסון הנורא מכולם "אסון הכרמל" אך יחד עם זאת זהו היום ועוד ימים אחריו שאתה מפקדי תחשב למפקד הטוב מכולם. כמו שציינתי לפני רגע את "אסון הכרמל", שירפת ענק משתוללת על ההר הכי מרהיב בארץ ואם הוא לא הכי מרהיב אז ייחשב הוא כאחד המרהיבים.
עדיין לא ברורה הסיבה מדוע נכחד ההר הכי ירוק בחיפה. אך ברגעים קשים אלו כאשר כבאים מאבדים את עשתונותיהם היית רואה זאת אפילו ממרכז הארץ. ישבתי חבוק ידיים וניסיתי לעזור ולפתע מצאתי עצמי במרכז העניינים במרכז הכאוס הגדול. טלפונים מצפון הארץ ועד לדרומה כמעט אילת. אנשים מנסים לעזור לאנשים אתה לפתע רואה את האנושיות מתגלית לפניך ברגע קשה זה.  כבאים נלחמים ימים ושעות בשריפת ענק ולך אין הרבה מה לעשות חוץ מלהעביר מזון ממרכז הארץ ע"י שיירה בת 6 מכוניות כאשר האחרונה מספר 7 היא המאספת על מנת לא לסכן חיים של אנשים אחרים. ככה זה היה בשישי בערב לקראת הלילה. למדתי ממך מהי לקיחת אחריות. ומהי עזרה הדדית וכיצד לארגן. ברגעים ההם הרגשתי שאתה ממש איתי מלמד אותי ועוזר לי לנהל שיירה מאורגנת. מסעדות שהתקשרו, אנשים פרטיים, עסקים ועוד. והנה אני רק אחד מן המרכז מנצח על תזמורת שלרגע נדמה היה לי כאילו זה אתה ניצחת עליה. ואני רק עזרתי הייתי השוליה. לימדת אותי ערכים ואהבת הארץ ואת זה שלמה מפקדי גם כמעט לאחר 7 או 8 שנים קשה מאד לשכוח. את השלט המתנוסס בחדר הדרכה בגף מטוסים רשום משפט אחד: "מכל מלמדי השכלתי" ובאותו רגע הבנתי וראיתי כמה משפט זה נכון. למדתי ממך הרבה נכון שהייתי רק חייל אבל למדתי ממך ומפקודיך ערכים מהם, מהו כבוד האדם.
ואומץ להכנס אל תוך המקומות אשר עלולים לפרוץ בבעירה תוך שנייה ואני שם מחלק את הדבר הכי חשוב מזון ומים. ולא משנה מהי עוצמת הסכנה וזאת שלמה למדתי ממך.
הרגשתי שאכן היית וחווינו יחד את אותה החוויה. אבל בכל זאת חשוב לי לשתף אותך ברגעים אלו. למדתי ממך  "לקחת" הערכת מצב בשטח. להקשיב לאחר וליישם את מה שנלמד. למדתי ממך שלא מספיק רק לומר את המילה כן ולהנהן עם הראש אלא הביצוע.
והביצוע שלמה היה מעולה כולם הודו כי השיירות אשר הובילו מזון לא הפריעו לכוחות הביטחון וההצלה והשיתוף פעולה היה מדהים ושקט אבל גם שלמה שלחתי מזון לחיילינו מחיל האוויר. והמדהים היה ברגע הזה שהם ביקשו דבר אחד מים. ואז המשימה הושלמה חלוקת מזון ומים הסתיים כבר ביום ראשון בלילה. עם עוד דברים קטנים לכוחות ההצלה והבטחון. אבל הטלפונים לא ממש מפסיקים לצלצל בקו השני שואלים: "מה אפשר לשלוח לאזרחים"? ובכן שלמה תמיד אמרת לי: "אל תשאל מה עליי לקבל תשאל מה עליי לתת". 
ובכן שלמה כעת המשימה הבאה היא לגייס המון עצים לטובת הכרמל כ 4 מליון עצים נכחדו. ובנתיים סופה מתקרבת והחשש הכי גדול אדמת סחף אשר עלולה ליפול מן הכרמל אל היישובים. ואז שוב יכול להיות אסון והפעם שוב ארתם למשימה רק שלא אדע כלכך מה לעשות. ואולי שלמה כל זה לא ייקרה אולי האדמה תעמוד ולא תזוז. ואולי יום אחד אגיע לשם ואומר שכל זה היה רק חלום רע ולא יותר. אך גאוות היום ההוא תשאר בליבי כם התקשורת או בלעדיה כי אני יודע שעשיתי זאת בשבילך ובשבילי לישם את מה שלמדתי ממך. תודה שלמה על מה שהענקת לי בחייך ואתה עדיין בליבי גם לאחר כ4 שנים באהבה איתי